1922
באוקטובר 1922, שנת תרפ"ב, נסתיימה בניית הבתים ביישוב החדש. הרכב הקבוצה שנקבע סופית: 30 חברים, בני המושבות הוותיקות מיהודה והגליל, משוחררי הגדודים העבריים, בוגרי מקווה ישראל, בוגרי לימודי חקלאות בקליפורניה והולנד ועולים בעלי הון שחפצו בחקלאות. אליהם הצטרפו בני זיכרון יעקב שאדמותיהם בבנימינה. חנוכת המושבה נחגגה בט"ו בשבט תרפ"ג, ברוב עם והדר.
1927
בשנת 1927 הונחה אבן הפינה לבית-הכנסת "תפארת בנימין", בנוכחות הרב הראשי, הרב קוק. במגילת היסוד הונצחו חמישים המשפחות הראשונות. בנימינה הלכה וצמחה, ונוספו לה שכונות חדשות.
1929
הראשונה בהם הייתה שכונת יעקב בשנת 1929, ולאחריה גבעת הפועל, שכונת עולי גרמניה, נחלת-ז'בוטינסקי ונווה עובד. עם הקמת מדינת ישראל החלו גלי עלייה, וליד בנימינה, במחנה הבריטי הנטוש, הוקמה מעברה גדולה.
1953
בשנת 1953 נבנו מגורי קבע בשכונות ישורון וורבורג. המושבה בנימינה נחשבה לסיפור הצלחה, לגולת הכותרת בפעולת ההתיישבות לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא היוותה דוגמה למפעל התיישבותי רחב וייחודי שבא לידי ביטוי בתכנון, בהיקף הביצוע, בהשקעות ובנוף האנושי. מגוון חידושים טכנולוגיים וניסויים חקלאיים, שהלכו ונתגבשו עד להקמת בנימינה כיישוב לדוגמה והשלמת ייבוש ביצות שוני וכבארה, הביאו לשינוי מסיבי בנוף האזור כולו ובמאפייניו. אזור זה שהיה מוכה קדחת, הפך למרכז התיישבות וחקלאות הראויים להתפעלות, בכך ששינו את פני האזור כולו. בנימינה התפתחה והפכה ליישוב אטרקטיבי, המושך אליו מגוון של תושבים חדשים, יחד עם זאת, המושבה ממשיכה לשמור על צביונה הכפרי.
